אתגרי השינה עם פעוטות בני 2-3 שנים:

השעה 20:30 בערב. עברתם יום ארוך של עבודה, טיפול בבית ובמשפחה.  התפקוד בעבודה ובבית, כלים, קניות, בישולים, משחקים עם הילדים, אמבטיות, ארוחת ערב ולמיטה.

אחרון הילדים נכנס למיטה, ואת/ה חולמ/ת לשבת על הספה וקצת לרבוץ ולנוח מעומסי היום. לפתע נשמע קריאה- "אמא אמא" או "אבא אבא". את/ה ניגש/ת מיד לחדר , והפעוט אומר לך "אמא/אבא קר, תכסי אותי". אתם נענים לבקשה ומיד מכסים אותו וחוזרים לספה. כעבור שניות בודדות שוב "אמא אמא" או "אבא אבא", שוב אתם ניגשים והילד אומר- "אמא/ אבא חם לי תוריד/י לי את הגרביים". אתם מורידים את הגרביים שוב, מאחלים לילה טוב וחוזרים לספה. ושוב כעבור שניות בודדות נשמעת הקריאה "אמא אמא"/ "אבא אבא". והפעם- " אני צמא/ אני צריך טישו/ אני צריך פלסטר/ אני רעב/ למה השמים כחולים?/ איך פרפרים עפים? וממשיך שוב ושוב עד שלבסוף הילד נרדם ואתם נשארים מותשים ועצבניים.

בבוקר צריך להעיר את הילד, והוא מתעורר עייף וקשה לו להתחיל את היום. בערב תהליך הקריאות, הבקשות והשאלות אחרי כיבוי אורות חוזר על עצמו. לילה אחרי לילה.

תופעה זו נפוצה אצל ילדים בין הגילאים 2-4. הקריאות החוזרות עם בקשות, שאלות וסיפורים לספר הכל כדי לדחות עוד קצת את הפרידה- רגע השינה.

אין ספק שהפרידה מהיום ומההורים לקראת הלילה קשה לחלק מהילדים, והם זקוקים לתמיכה ונוכחות של ההורים לקראת השינה. יחד עם זאת יש כמה דברים שתוכלו לעשות כדי להקל על הפרידה והמעבר לשינה, כך שהכל יתנהל בצורה רגועה ונינוחה יותר – עבור כולם.

זמן בית אחה"צ- עומס החיים בימינו יצר מצב שבו אוספים את הילדים מהגן או מהצהרון בשעות אחה"צ 16:00-17:00. ובמקום בשעה זו לחזור הביתה יוצאים אם הילדים לגינה, לג'מבורי, לחברים או לחוגים, ומגיעים הביתה רק בשעות הערב סביב 19:00. כשמגיעים הביתה מתחילים עם ארוחת ערב, אמבטיות ולישון. יוצא שלילד אין זמן בית. זמן לעצמו, שהוא יכול להחליט במה הוא משחק/ מצייר/ קורא ושהם שלו. ילדים כמו מבוגרים זקוקים לזמן בית. גם אנחנו בסוף יום עבודה רוצים להגיע הביתה לשתות כוס קפה וקצת להירגע מעומסי היום. חשוב לזכור שגם ילדים בסוף היום- שההורים אוספים אותם מהמסגרות – הם אחרי "יום עבודה" והם זקוקים להורדת הילוך. לקצת שקט, להיות עם פחות ילדים, לשחק עם המשחקים שלהם. זה לא שאסור ללכת לגינה/ ג'מבורי/ חוגים או חברים, אלא למצוא את המינון הנכון. כך שתוכלו לאפשר לילד זמן בית לפני ארוחת ערב, אמבטיה ושינה.

טקס שינה קבוע וצפוי- טקס שינה הוא רצף קבוע של פעילויות שעושים כל ערב לפני השינה. הטקס הקבוע מאפשר לילד להוריד הילוך לקראת השינה. באופן כללי שגרה ורצף צפוי שנוצרת בטקס שינה יוצרת ביטחון ויציבות , המאפשר פרידה קלה יותר מהיום. דוגמה לטקס שינה:

  • אמבטיה,

  • צחצוח שיניים- אם הפעוט עדיין שותה בקבוק לפני השינה מומלץ לצחצח שיניים אחרי הבקבוק.

  • הלבשת פיג'מה -מומלץ להתלבש בחדש של הילד, ובעצם מהרגע שמסיימים מקלחת להיכנס לחדר של הילד ולא לצאת ממנו עד הבוקר. המעבר מחדר לחדר מוסיף גירויים ומקשה על ההירדמות,

  • סיפור- לספר 2-3 סיפורים. חשוב לקבוע מראש כמה סיפורים מספרים ולא להגרר למשא ומתן עם הילד תוך כדי טקס השינה.

  • "רשימת אחרונים"- היא רשימה של כל הפעולות אותם עושים לפני כיבוי אורות. בגילאים האלה הילדים נהפכים לעו"ד מפופלים ומנהלים משא ומתן איתן כדי למשוך את הזמן לפני השינה. קריאות בסגנון "קר לי" "חם לי"  "אני צריכה טישו" "אני צריכה פלסטר"  "רק עוד חיבוק אחד אחרון ודי" נשמעים שוב ושוב. ילדים מוצאים את הנקודות להם לא נוכל לסרב. מה לא נביא לילדה טישו? ומה לא ניתן לו עוד חיבוק אחרון? מה הוא כבר מבקש?

המטרה ברשימת האחרונים הוא לאגד את כל הבקשות של הילד ולתת להם מענה לפני כיבוי אורות. נשיקה אחרונה, חיבוקים אחרונים, כוס מים אחרון, טישו, פלסטר, כיסוי.... כל דבר העולה על דעת הילד שהוא בדרך כלל מבקש מהוריו אחרי כיבוי אורות. כדאי שזה יעשה באוירה שמחה וכיפית. תכינו מראש יחד עם הילד רשימה (מומלץ עם תמונות) של כל הדברים שנעשים כחלק מרשימת האחרונים. כשסיימנו את רשימת האחרונים, כיבוי אורות ולילה טוב.

לישון-  כשסיימתם את טקס השינה ו"רשימת האחרונים", זה הזמן לאחל לילד לילה טוב. אפשר לשבת בחדר של הילד עד שיירדם או לצאת ולבוא לבדוק לשלומו כל כמה דקות. הנקודה החשובה היא שעל ההורים להחליט מראש איך הם מתנהלים במהלך ההשכבה ולהתמיד בצורה אוהבת וחמה אך אסרטיבית.

ככל שתהיו ברורים בהתנהלות שלכם מול הילד ההרדמה תהיה מהירה וקלה יותר וכלם יוכלו להנות מהערב שלהם.

 

© שירה קראוטהמר

צור קשר

054-2366641